הי סטפי שחסרה לנו,

אנחנו החברות שלך, די בהלם שאת לא פה.

הזמן עובר מהר ואנחנו במחשבות… איך לא מצאו בעולם המדע, מזור למלחמה שהיתה בגוף שלך.

למולנו, תמיד את יפה, מטופחת, מאופרת וזקופה. על משקל האימרה "עשרה קבין  של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו", אז את היית ה"תשעה קבין" שנטלת מבין הנשים.

כמה למדנו ממך – מהדבר הכי פשוט ועד הכי מסובך, כמו למשל: אכילה נכונה, קוסמטיקה טובה, שופינג קולע בול, טלוויזיה מרתקת. גם כשהתרגזת, זה הגיע מהפן הבריטי. אני "חטפתי" על הראש בכל פגישה וכל שיחת טלפון, על הטיפול בחתולים. ואז מצאתי "נחמה" כשנסעתם לרוז בצרפת והיה לה חתול ושלושה כלבים ו…הצלחת לחיות עם זה. בראבו!

היה לך ולי כיף כשעבדתי 8 שנים בחנות תכשיטים במרכז רמת אביב: תמיד התעניינת איזה קולקציה הגיעה מהתערוכה בגרמניה, מה חדש ותמיד מצאת משהו לטעמך.

היינו שתינו "חזק" על רכישות מ: "שיסיידו", "מק" "או.פי.אי", "קמפר", ולא פחות משקפיים יקרים של "אלן מיקלי" ו"אתניה ברצלונה". קינאתי בך כשדיברת על גיהוץ – אני מסרתי גיהוץ בחוץ ואת גיהצת הכל, כולל מצעים, במו ידיך.

אף פעם לא הסכמנו בנושא התרופות – את חסידה של תרופות טבעיות לא מזיקות ואני חובבת ה"כימיה".

היה לשתינו נוח שתמיד אהבנו הכל צבעוני ולכן "חרשנו" חנויות  בגדי מעצבים מישראל במרכז ברודצקי ובדרום ת"א. אני קניתי את ה"ורוד" שלי ואת בחרת בסגול, ירוק, בורדו וכחול.

סטפי, תמיד אני זוכרת את האינטואיציה המיוחדת שלך ל"קרוא" אנשים כספר פתוח: מי חברותי, מי טיפש ומי פנאטי. ורק את ניחנת בחוש על טבעי להרגיש את המסתורין של עולם הנשמות. ממש סיפרת על אי אלו "מפגשים" כאלה.

ועכשיו את עצמך נשמה קרובה עם עמי ואיתנו – כל המעגלים סביב חייך.

סטפי, עכשיו לזכרך מצבה הכי מיוחדת, הכל בניצוחו של עמי שהרגיש מה יפה לך.

אנחנו מבקרים את המצבה שופעת האור, בדיוק כפי שהיית לנו חברה מלאת אור בנוכחותך.

חבל לכולנו,

תמיד תמיד מזכירים וזוכרים אותך