ערב טוב ותודה רבה שהגעתם היום לכאן,
אני עומד לספר לכם כעת אודות אשתי סטפני שנפטרה השנה. בחרתי לקרוא לדברי אלה: "סטפני כהן – דיוקן של אמנית, צלמת ומגלה עולם". והסבר יגיע מיד.
ראשית, אני נרגש מאד לראות כל כך הרבה בני משפחה, חברים חברות ומכרים, וגם את כבוד ראש העיר בת-ים צביקה ברוט וכן מוזמנים אחרים, שהגיעו הערב לאירוע כפול: ראשית, פתיחת תערוכת הצילומים הנפלאים של סטפני שסוף סוף רואים אור ומראים את כשרון הצילום המיוחד שהיה לה, ובנוסף, ולא פחות חשוב בשבילי, חנוכת קריאת הגלריה על שמה ועוד ביום הולדתה של סטפני.
לפני שאתחיל לספר על סטפני רציתי להודות בראש ובראשונה לאניה המדהימה, מנכ"לית טרמינל עיצוב בת ים שאיפשרה את קיום התערוכה ובנוסף היא זו שהציעה לקרוא לגלריה ע"ש סטפני כהן, לאילנה האחת והיחידה, אוצרת הגלריה שבחרה את התמונות לתערוכה, עיצבה את חלל הגלריה וכתבה את הטקסטים, ואחרון חביב לאריאל בן דודי היקר הפועל בהתנדבות בוועד המנהל של העמותה "לצאת מהקופסא". הוא זה שהעלה בפני את הרעיון לתערוכת הצילומים והודות לו נוצר הקשר ביני לבין אניה. כפי שמצוין ע"ג ההזמנה, זו התערוכה הראשונה בסדרה של שלוש עד חמש תערוכות שנתיות שתכסנה נושאים שונים מתוך אוסף הצילומים הגדול והיפהפה.
כפי שרובכם יודעים, סטפני ואני אהבנו מאד לטייל בעולם, ו"לגלות" מדינות, עמים ושבטים נידחים בקצווי תבל. אני מדגיש את המילה לגלות מכיוון ששנינו היינו תמיד מאד סקרנים לגבי כל מקום אליו הגענו, ורצינו לראות ולהכיר יותר את החיים האמיתיים של האנשים במקומות הנידחים והאקזוטיים ביותר. כבר בתחילת הטיולים התברר שסטפני היתה צלמת מוכשרת מאד באופן טבעי ולכן הצילומים שלה כל כך מיוחדים עם אלמנט של "וואו". היא היתה מאד זריזה בהבנת וזיהוי סיטואציות מיוחדות וב"תפיסת" אותו רגע של אדם, חיה או תופעת טבע (ברק, התנפצות גלים על סלעים) שכהרף עין נעלמו אך נשארו מתועדים אצלה במצלמה או בטלפון הסלולרי.
לסטפני היתה תכונה מיוחדת: בכל טיול היא צילמה יחסית הרבה צילומים (גם לפני העידן הדיגיטלי). כך, כשמסתכלים באלבומים הפיזיים, ואח"כ באלבומים הדיגיטלים, יש בכל אלבום כזה סיפור מפורט של הטיול. בהמשך, עם הגעת העידן הדיגיטלי, היא כבר צילמה אלפי תמונות שרובן היה כל כך איכותי ומעניין שהן נשמרו במחשב וגם הועלו לענן Google Photos ע"י עבדכם הנאמן…
טיילנו במקומות קונבנציונליים אך גם במקומות מאתגרים למדי, חלקם בשולי הציביליזציה. מקומות מסוימים היו אפילו ללא חשמל או מים זורמים. באוסטרליה טסנו במסוק מעל השונית הגדולה ונחתנו בלב האוקינוס על אסדה צפה, בניו זילנד נחתנו על קרחון, בברזיל טסנו מעל מפלי האיגואסו ובהוואי מעל הרי געש, בקנדה המראנו ונחתנו במטוס ים קטן, בפפואה גיניאה החדשה טסנו לבקר שבטים נידחים במטוסים קטנים שנחתו על רצועת דשא ללא הכוונת מגדל פיקוח כלשהו. ביקרנו בפטגוניה, באי הפסחא, באיי גלפגוס, בדר. אפריקה ובמפלי ויקטוריה בזימבבואה, ביפאן, בהודו ובמקומות רבים נוספים. שטנו בנהרות המיסיסיפי, האמזונס, המקונג, היאנגצה, הזמבזי, ועוד ועוד. בכל המקומות האלה סטפני צילמה עשרות אלפי תמונות, רובן באיכות גבוהה.
סטפני נראתה עדינה ושברירית אך בעת הצורך, במצבים קשים או מסובכים, היתה קשוחה, אמיצה וקרת רוח וכך התגברה על מכשולים במהלך חלק מהטיולים שהרבה אנשים לא היו חושבים אפילו לעשות. כך, למשל, ביקרנו באחת מהפאבלות הידועות לשמצה בריו (למי שלא יודע: אחת משכונות העוני הרבות בברזיל, שם מתבצעים אירועי פשע רבים, סמים, קרבות בין כנופיות ובינן לבין המשטרה), שטנו בסירת זודיאק מהירה ליד חופי הוואי כמה עשרות ק"מ באוקיינוס השקט שהיה גבה גלי, כדי לראות כיצד זרם לבה רותחת נשפך לתוך הים, בקנדה שטנו בסירה קטנה לצפות בלוויתנים, והיו עוד הרפתקאות אך קצרה היריעה מלתארן.
והערה קטנה אך חשובה בהקשר הזה: סטפני סבלה מבחילות וסחרחורות בשיט בים ובטיסות במטוסים קטנים, אך למרות זאת היא עשתה את כל מה שתיארתי ויותר (לפעמים בעזרת כדורים נגד בחילות…) והיתה מוכנה להמשיך לפרק הבא בטיול!
היא אהבה והעריכה יופי ו/או משהו מיוחד וחריג: אם זה נוף, אדם או חיה מיוחדת, מבנה היסטורי או מיוחד מבחינה אדריכלית, וידעה למצוא את זווית הצילום האופטימלית. אך מכיוון שאהבה לתעד כל דבר מעניין, היא צילמה גם תמונות שניתן לתארן כ"קשות לצפיה": כמו שריפת גופות בהודו, מומיות בבגדיהן בקברים פתוחים בפרו, גולגלות של נזירים בכנסיות, עוני קשה בכפרים בהודו, בברזיל ובאפריקה, ועוד.
בנוסף, היה לשנינו רצון עז להכיר ולהבין כיצד חיים התושבים במדינות השונות תוך כיבוד מנהגיהם ודתם. לכן, היא היתה תמיד מעונינת לבקר בכפרים ובמקומות נידחים ולשוחח עם התושבים, לבקר בבתיהם כשהיה אפשרי, בבתי התפילה ובמקדשים שלהם ולאכול מאכלים שלפעמים היו לא שגרתיים.
סטפני אהבה לקנות פריטי אמנות אתנית (פסלים, מסכות שבטיות, חפצי אמנות שונים) משבטים/אנשים ילידים בכל מקום בו ביקרנו (פפואה גיניאה החדשה, שבטים בברזיל באמזונס, מקסיקו, פרו, אי הפסחא, אבוריג'ינים באוסטרליה, מסאי בזנזיבר, עמים ילידים ("אינדיאנים") בארה"ב, ועוד ועוד. (הבית שלנו נראה כמו מוזיאון…).
כמו כן היא מאד אהבה פילים ופגשנו חלק מהם בספארי בדר. אפריקה ובבוצואנה. כפועל יוצא מכך סטפני נהגה לקנות פילים מכל רחבי העולם בכל הגדלים, הצבעים והחומרים שניתן להעלות על הדעת. האוסף בביתנו מונה למעלה מ-80 פילים.
בנוסף לפעילויות אלה, סטפני אהבה לצייר בצבעים אקריליים על קנבס וציוריה מעטרים עד היום את כל קירות ביתנו. בזמנו, אנשים הציעו לרכוש חלק מציוריה אך היא סירבה מכיוון שלא יכלה להיפרד מהם…

ועתה אני רוצה לספר לכם כיצד, במהלך מאד לא צפוי של החיים, המקום בו אנו נמצאים כעת, מתחבר באופן מופלא עם סטפני: חלק ממטרות טרמינל עיצוב בת-ים הן סינרגיה מיוחדת של חממת מעצבים עצמאיים ומפעלים שיקומיים בסיוע למתמודדי נפש באמצעות עמותת "לצאת מהקופסא". ובנוסף, שילוב של מתנדבים בפעילויות שיקום אלה.
סטפני ריכזה את נושא ההתנדבות במשך שנים רבות במשרד עו"ד GKH בו עבדה, בעיקר בסיוע למועדונית משפחתית לילדים בסיכון של עירית ת"א ביד אליהו. המועדונית מהווה תחליף להוצאת ילדים מביתם ופועלת ברצף מסיום הלימודים בבתי הספר ועד השעה 19:00, חמישה ימים בשבוע.  הילדים מקבלים שם ארוחה חמה, העשרה, עזרה בהכנת שיעורי בית ועוד. סטפני פעלה בכמה מישורים: ראשית, עזרה לילדים במועדונית בהכנת שיעורי בית באנגלית ובמתמטיקה, שנית, ניהול וגיוס מערך העובדים מהמשרד להגעה למועדונית וסיוע בפעילויות השונות שם. ובנוסף, גיוס ושריון כספים מתקציב המשרד השנתי כדי לסייע בפעילויות נוספות מעבר לכספי עירית ת"א כגון חוגי העשרה, טיולים, שיפור התנאים הפיזיים במועדונית וגם פעילויות במשרד עו"ד עצמו בהם אירחו את ילדי המועדונית למסיבות בפורים, פסח וחגים נוספים.
פעילותה ההתנדבותית היתה בשנים 2020-2004. בשנת 2013 היא פרשה לגמלאות. אולם גם לאחר מכן היא הוסיפה להמשיך להתנדב והגיעה ביזמתה וע"ח זמנה הפרטי למועדונית עד שנת 2020 (כשהקורונה פרצה). היא אף המשיכה מבחוץ בפעולות שתדלנות והפעלת קשרים מול הנהלת המשרד להמשך גיוס הכספים למועדונית…
סטפני אהבה לעזור לאנשים בעבודה וגם מחוצה לה. היא הייתה מעין "כותל המערבי" ללא מעט אנשים, שהיו באים למשרדה במהלך העבודה ו"שופכים את ליבם" בפניה.
בנוסף לכך, היא סייעה לאנשים בעבודה ומחוצה לה שהתמודדו עם בעיות נפשיות, חלקן קשות מאד, ונתנה להם/ן סיוע ותמיכה.
ועוד עובדה קטנה: דירתנו הראשונה, מיד לאחר החתונה, היתה בבת-ים ברחוב השקמה 16…
מעט עובדות על סטפני:
היא נולדה באנגליה והיתה בת יחידה. היתה לה ילדות מאד מאושרת בחיק משפחתה. בגיל 16 עזבה את התיכון באנגליה והחלה לעבוד במרקס אנד ספנסר והתקדמה במהירות ובגיל צעיר למדי קודמה למשרת קניינית אופנה. היא אהבה מאד את עבודתה ששילבה אופנה, טקסטיל, בגדים וצבעים.
ב-1973 הגיעה ארצה, יחד עם חברתה הטובה סילביה, כמתנדבות בקיבוץ מעין צבי למשך חצי שנה. לאחר שחזרו לאנגליה פרצה מלחמת יום כיפור. בעקבות המלחמה סטפני עלתה לארץ ב-4/1975. סטפני היתה ממש ציונית. היא החלה לעבוד בבנק כללי סניף ת"א זמן קצר לאחר עלייתה ושם נפגשנו ומאז מעולם לא נפרדנו…
לאחר חתונתנו, אחד מאיתנו נאלץ לפרוש מהעבודה בבנק עקב מדיניות הבנק שאסרה על אנשים נשואים לעבוד יחד באותו סניף. עקב כך היא פרשה לאחר חתונתנו ב-1977 והחלה לעבוד כמזכירה בחברת יבוא חלקי אלקטרוניקה ומשם עברה בשנת 1986 למשרד עו"ד קליינהנדלר את הלוי. היא החלה לעבוד שם כמזכירה אך במהלך השנים תפקידה הלך והתרחב כשהבחינו ביכולותיה וכישוריה. היא מונתה למנהלת המשרד ובנוסף עסקה בחשבונות וגביה מלקוחות, היתה עוזרת אישית למנהל המשרד ואפילו תכננה שיפוצים במשרד בעת הצורך… בשנת 2001 המשרד התאחד עם משרד עו"ד גרוס והפך למשרד עו"ד בין הגדולים בארץ בשם GKH. גם שם הכירו ביכולותיה והיא התקדמה לתפקיד מנהלת שיווק ומארגנת כנסים מטעם המשרד. בנוסף לכך, כפי שציינתי מקודם, ניהלה ונטלה חלק מטעם המשרד בפרויקט ההתנדבותי של עובדי המשרד במועדונית.
סטפני היתה אהובה על כל מי שהכיר אותה. היא ידעה להתחבר עם אנשים שונים מאד זה מזה באופיים ובתחומי התענינותם. היה לה חוש הומור מפותח ותמיד פרגנה לאנשים ולא היה בה גרם של קנאה באנשים אחרים. היא היתה מאד צנועה ומעולם לא חשבה להציג את הצילומים שלה, אז אני מקווה שהיא סולחת לי עכשיו על יוזמתי… מישהי מחברותיה קראה לה נשמה טהורה ואני סבור שזו הגדרה מדויקת של מי שהיתה…
תודה רבה לכם שוב ואני מקווה שתיהנו מהצילומים בתערוכה.